עין חניה – מדריך מבקרים למעיין ובריכות ליד ירושלים

בעין חניה, ניתן למצוא שתי בריכות מהתקופה הביזנטית ונימפאום מהתקופה הרומית.

מפה

גן לאומי עין חניה נמצא בסמוך אקווריום ישראל וקרוב לירושלים. והדרך הקלה ביותר להגיע אליו היא על ידי הזנת “עין חניה” ל-Waze.

הערה: אתה תעבור דרך מחסום כדי להגיע לפארק הלאומי זה.

יש חניה חינם ליד הכניסה. ניתן לחנות לאורך הכביש הראשי אם יש מקומות חניה פנויים. אחרת, ניתן לפנות צפונה והכיכר לחניון דרך העפר.

חניית דרך העפר נמצאת מתחת לבריכות, אבל הכניסה ממוקמת בערך 100 מטרים מזרחה. לכן אם תמצא חניה לאורך הכביש ממזרח לכיכר, תחנו שם.

הנחיות לנהגים: קישור ל-Waze ו- קישור למפות גוגל
הנחיות לתחבורה ציבורית: קישור ל-Moovit

מפה אינטראקטיבית של האזור:

והנה מפה של האזור הזה:

הערה: ניתן ללחוץ על תמונת המפה כדי להגדילה.

שעות פתיחה

ראשון – חמישי ושבת: 8:00 – 17:00 (16:00 בחורף).
שישי: 8:00 – 16:00 (15:00 בחורף).
בערבי חג, בדרך כלל 8:00 – 13:00.

הערה: מאז המגיפה, רשות הטבע והגנים החלה להגביל את מספר האנשים בכל פארק. לכן, מומלץ להזמין מקומות דרך האתר הרשמי (תוכלו למצוא את הקישור למטה).

הערה: במהלך הביקור שלנו (אוגוסט 2022), היינו צריכים להזמין חלון של שעתיים (10:00 – 12:00). ה-SMS שקיבלתי ביקש שנצא עד הצהריים.

דמי כניסה

מבוגר 14 שקל, ילד 7 שקל, וסטודנטים 12 שקל. חינם עבור מנויי מטמון.

אם אתם מבקרים במספר פארקים לאומיים, אז כדאי לשקול רכישת כרטיס משולב. ניתן למצוא מידע נוסף ב- גנים לאומיים ושמורות טבע.

הערה: שעות הפתיחה ומחירי הכרטיסים עודכנו באוגוסט 2022. בכל מקרה, בדקו מחדש את האתר הרשמי לפני הביקור.

כללים בעין חניה

הנה כמה מהכללים מהתמונה למעלה:

• הכנסת כלבים אסורה.
• בקבוקי זכוכית, משקאות אלכוהוליים, וכלים חדים אסורים.
• הבערת אש אסורה, כולל מדורות ומנגל.

בעין חניה

כשנכנסים למעיין הניה, תראה שילוט לבריכות (פניה ימינה) ושירותים (המשיכו ישר).

לא כל המבנים שוחזרו.

כשמגיעים לאזור הבריכה, אתם תראו את הנימפאום. הבריכה התחתונה ממוקמת מימין, והבריכה העליונה נמצאת מאחורי המזרקה.

מעיין, לצדם שרידי כנסייה ושתי בריכות להשקיה. המעיין נמצא בתוך פארק נחל רפאים, שהוא חלק מפארק ירושלים. הכנסייה נחפרה בחלקה 1934. ב- 2012 האתר נחפר על ידי רשות העתיקות, והשטח שבין המערה בה יוצא המעיין לבין המבנה הקשתי עבר שימור.

מערכת תעלת המים ממקור המעיין במערה למבנה הקשתי היא מודרנית. בנייתו הרסה את השרידים העתיקים.

ממצאים אחדים שנחשפו כאן מראים כי שרידי הכנסייה מתוארכים לתקופה הביזנטית.
על פי מסורת הכנסייה האתיופית, זהו האביב של השליח פיליפוס, שבו הוטבל האתיופי הראשון לנצרות:
“כעת דיבר מלאך הלויד אל פיליפ, פִּתגָם, "קום ולך לכיוון דרום בדרך היורדת מירושלים לעזה.’ זה מדבר. אז הוא קם והלך. והנה, איש אתיופיה, סריס בעל סמכות רבה תחת קנדיס מלכת האתיופים, שהיה ממונה על כל אוצרה, ובא לירושלים לעבוד, היה חוזר… עכשיו כשהם ירדו בדרך, הם הגיעו לכמה מים. והסריס אמר, 'לִרְאוֹת, הנה מים. מה מפריע לי להיטבל?'… ופיליפ וגם הסריס ירדו למים, והוא הטביל אותו” (מעשי 8:26-38).

שרידי הכנסייה והמעיין שייכים לפטריארכיה הארמנית.

מקור: שלט

הנימפאום

מי הבריכה העליונה התנקזו דרך רשת תעלות אל קיר סביב 2.5 מטר, שמרכזו היה חצי עגול. באמצע הקיר, נבנתה שקע יפה, שבו אולי עמד פסל בתקופה הרומית. בחלק העליון של כל צד של הנימפאון’s façade הוא תבליט בצורת עמוד קורינתי. מי המעיין זורמים מתחת לשקע, דרך פתח בקיר, ועובר לבריכה התחתונה.

סוג זה של מבנה נקרא נימפאום. בימי קדם היוונים והרומאים האמינו שנימפות – יצורים מיתיים שגופם היה חצי אלוהי וחצי אנושי נקבה – חי ליד מעיינות. אתרים אלו נחשבו קדושים. עם הזמן נוספו מזרקות בנויות למעיינות. מאוחר יותר הפכו הנימפאונים למבנים חילוניים שקישטו מבני ציבור ובתים עשירים.

במהלך התקופה הביזנטית, הנימפאום שולב במבנים המורכבים באתר. ייתכן שהנימפאום והבריכה העליונה שירתו את הכנסייה, ששרידיו התגלו בשנות ה-30 ממזרח לבריכה העליונה (לא ניתן לראות עוד את שרידי הכנסייה).

הנימפאום שוחזר על פי תמונות וציורים היסטוריים המראים אותו במצבו המלא.

מקור: אתר רשמי

המעיין והבריכות

בואו נתחיל את הביקור שלנו בבריכה התחתונה. היא נקראת גם בריכת האגירה.

הבריכה התחתונה

בריכת האחסון – למרגלות הנימפאום בריכה מרשימה מהתקופה הביזנטית (8×10 מטר), אחת מבריכות ההשקיה הגדולות בהרי ירושלים. הבריכה הזו, שזה בערך 2 מ' עומק, נבנה במרכז מתחם גדול למרגלות כנסייה. רשות הטבע והגנים שומרת על עומק הבריכה ב 1.3 מ, מאפשר למבקרים לטבול.

מקור: אתר רשמי

על פי השלט, עומק המים הוא בערך 1.2 מטר. אסור לקפוץ למים. כמו כן, המשטחים חלקים.

המעיין והבריכה העליונה

המעיין מגיח מנהרות קצרות, חצובות. המים זורמים דרך אמת מים קצרה, והוא עובר על קשת ליד הבריכה. משם, הוא יורד לתעלה בנויה על שפת הבריכה. בתקופה הביזנטית (הרביעית–המאה השביעית), המים זרמו מהערוץ לצינורות עופרת שנפתחו לקיר הבריכה כמזרקות. בדופן הבריכה נראים שרידי צינורות העופרת.

ממערב לבריכה ניתן לראות שרידי מבנה, ככל הנראה בית מגורים. בצד המזרחי של הבריכה, נראית שורה של בסיסי עמודות. לכן יתכן שהבריכה שימשה כאלמנט דקורטיבי או אולי לרחצה. ייתכן שהוא שימש גם לטקסים דתיים. בקירות הבריכה, ליד התחתית, ניתן לראות שקעים עגולים שבהם גידלו דגים.

הבריכה היא כיום בריכת שכשוך. רשות הטבע והגנים שומרת על מפלס מים נמוך מספיק כדי שילדים יוכלו להשתכשך. מבקרים בעלי נטייה ספורטיבית יכולים לזחול דרך המנהרה התת-קרקעית במשך כ 9 מ' בין המעיין לבריכה.

לפני פסח, יש אנשים ששואבים מים מהבריכה כדי להכין את מצת החג המיוחדת שנקראת מצה שמורה.

מקור: אתר רשמי

אתה יכול למצוא את המעיין מאחורי הבריכה העליונה (מימין בתמונה הבאה).